<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' בכורות</h1>
<h2>דף יג.</h2>
ואילו עבדא דכתב ליה מריה גיטא דחרותא מעליא ומיקמי דיהביה ניהליה אמ' ליה בפני עדים ואתני בהדיה דעד דמאיית ההוא גברא מאריה הוא דהאוי משוחרר, אי אמ' ליה לכמאיית מאריה הוא דהאוי משוחרר אפילו כי מאיית נמי לא האוי משוחרר, מאי טעמא דהוה ליה גט לאחר המיתה וקימא לן דאין גט לאחר המיתה, ואי בההיא שעתא אמ' ליה משחררת בתנאה דפלחת קמאי כל יומי חיי האוי משחרר מיעכשו לאיחיובי במצוות, ולמינסב בת ישראל לא מנסבינן ליה עד דמאיית רביה דילמא מאית איהו מיקמי רביה ולא איקיים תנאיה.
<h2>דף מ.</h2>
עבד שהניח תפילין בפני רבו יוצא לחירות.
<h2>דף מא:</h2>
מ'ת'. מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותיב שטר על חצי דמיו.
<h2>דף מב.</h2>
אין כותבין גט חירות לשני עבדים בכתב אחד או לשתי שפחות בכתב אחד או לעבד ושפחה בכתב אחד אילא לכל אחד ואחד בפני עצמו.
<h2>דף מד.</h2>
המוכר עבדו לגוים קונסין אותו על אחד עשרה בדמיו ועבד יוצא לחירות ועבד ושפחה כל כמא דלא מטבלין שרי לזבוננהו לגוים.
<h2>דף מד:</h2>
המוכר עבדו לחוצה לארץ כופין את רבו שיני ומוציא לחירות ואין כופין את בניו אחריו להוציאו לחירות.
<h2>דף פז.</h2>
אין כותבין גט חירות לשני עבדים בכתב אחד או לשתי שפחות בכתב אחד או לעבד ושפחה בכתב אחד אילא לכל אחד ואחד בפני עצמו.
